פסק דין
בפניי תביעה שהגיש הבנק בינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 6,199,623 ₪, נכון ליום 17.5.09. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן וזו ניתנה להם, בהסכמת הבנק, בהחלטה מיום 29.6.10. ביום 28.11.10 הגישו הנתבעים כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד בסך 4,971,770 ₪ בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם על ידי הבנק.
הצדדים והעובדות שאינן במחלוקת
1.התובע הוא תאגיד בנקאי, כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, העוסק במתן שירותים בנקאיים שונים ובמתן אשראי ללקוחות. הנתבעת 1, אלבן תעשיות מוצרי דפוס בע"מ (להלן: "אלבן"), היא חברה פרטית לדפוס ועיצוב גרפי בכרמיאל. הנתבע 2, מר אמנון אוחיון (להלן: מר אוחיון), הוא בעל מניות באלבן, מנהלה הכללי ומורשה חתימתה. מר אוחיון ובת זוגו הנתבעת 3, גב' לונה אוחיון (להלן: גב' אוחיון), נתבעים כערבים לחובותיה של אלבן לבנק והם גם התובעים שכנגד.
2.עד סוף שנת 2007, ניהלה אלבן את ענייניה הכספיים בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"). בגין חוב של למעלה מ-8 מיליון ₪ של אלבן לבנק דיסקונט, הגיש בנק דיסקונט בקשה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונסת נכסים קבועה. במסגרת הליך כינוס הנכסים, ביקשה אלבן למצוא גורם מימוני אחר ובתיווך חברת CDI, שהייתה לקוחה של אלבן ושל הבנק, נוצר קשר בין אלבן למחלקה העסקית של הבנק, במטרה לבחון אופציית קבלת אשראי מהבנק לכיסוי חובה של אלבן לבנק דיסקונט ולמימון פעילותה.
3.הגב' הדר לנדסמן, עובדת היחידה לפיתוח עסקי בבנק (להלן: גב' לנדסמן), ביקרה ביום 7.11.07 במשרדיה של אלבן בכרמיאל ולאחר מספר ימים, ביום 13.11.07, התקיימה פגישה נוספת בנוכחות גב' לנדסמן ומר צביקה קסטן ז"ל, מנהל אזור צפון של הבנק דאז (להלן: מר קסטן ז"ל) מטעם הבנק וכן מר אוחיון, הגב' ברכה גולדברג, רואת החשבון של אלבן (להלן: רו"ח גולדברג) ומר תומר גאון, סמנכ"ל הכספים של חברת CDI (ת/11, עמ' 2- פרוטוקול סיכום פגישות מימים 7.11.07 ו-13.11.07).
4.הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ ואלבן ביקשה מהבנק אשראי של 6 מיליון ₪. במכתבו של הבנק לאלבן מיום 20.11.07 (ת/3) שסיכם את תוצאות המשא ומתן, נכתב כי הבנק מוכן להעמיד לרשות אלבן מסגרת אשראי בסך 5.5 מיליון ₪, הכוללים מסגרת משיכת יתר והלוואה, בכפוף לבטוחות המפורטות בסעיף 2 ולתנאים שבסעיף 4 במכתב, וביניהם התחייבות מצד אלבן ובעליה לא ליטול מימון נוסף מעבר למשכנתא הקיימת לטובת בנק דיסקונט ולא לרכוש ציוד נוסף ללא הסכמת הבנק, כאשר צוין כי נוסח ההתחייבות יסוכם בין הצדדים.
5.לאחר המו"מ בין אלבן לבנק, חתמו אלבן ובנק דיסקונט ביום 29.11.07 על הסכם פשרה (ת/2) לפיו אלבן תשלם לבנק דיסקונט סך של 6 מיליון ₪ (להלן: "תשלום הפשרה"), והחוב הכספי של אלבן לבנק דיסקונט ייחשב כנפרע וכמסולק במלואו.
6.אלבן העבירה את פעילותה הכספית לסניף נהריה של הבנק (להלן: "הסניף"). כבר עתה אציין, כי כל טענות הנתבעים המטילות על הבנק את האחריות ביחס לבדיקת נכונות מצגי החברה שהוצגו בפניו במהלך המו"מ לפתיחת חשבונה של אלבן (סעיפים 11, 13-15, 23-24 לסיכומי הנתבעים) הן טענות החורגות מכתבי ההגנה והתביעה שכנגד ומהוות הרחבת חזית שאינה מותרת (ראו בעניין זה החלטות מיום 22.2.12, עמ' 53 ו-60 לפרוטוקול).
7.הפעילות בחשבונה של אלבן החלה ביום 6.12.07 (ת/18). הבנק העמיד לאלבן אשראי בסך 5.6 מיליון ₪, הכוללים מסגרת משיכת יתר על סך 1.1 מיליון ₪ (ת/15) והלוואה על סך 4.5 מיליון ₪ לפירעון ב-84 תשלומים חודשיים, כל תשלום בסך חודשי של 70,000 ₪ (קרן +ריבית), תשלום ריבית החל מינואר 2008 ותשלום קרן, לאחר גרייס של 3 חודשים, החל מחודש אפריל 2008 (ת/14). כמו כן, במסגרת האשראי שהוקצה לאלבן הנפיק הבנק שיק על סך 5,507,671 ₪ לפקודת בנק דיסקונט (ת/ 16), כאשר אלבן התחייבה להשלים בעצמה את יתרת הכספים שנדרשו להשלמת תשלום הפשרה לבנק דיסקונט.
8. כנגד האשראי שניתן לה העמידה אלבן לטובת הבנק שעבודים שוטפים על כל נכסיה (ת/5), שעבודים ספציפיים על מכונות של אלבן ועל תקבולים להם זכאית אלבן (ת/6), ערבות מתחדשת ללא הגבלת סכום של מר אוחיון (ת/7) וערבות מתחדשת מוגבלת בסכום עד לסך של 750,000 ₪ של גב' אוחיון (ת/8). כן חתמה אלבן ביום 7.12.07, בהתאם לאמור בת/3, על כתב התחייבות לאמות מידה פיננסיות (ת/4, להלן: "כתב ההתחייבות"). לכתב ההתחייבות צורף מכתב התחייבות של מר אוחיון המאשר את הסכמתו למתן ההתחייבויות על ידי אלבן.
כתב התביעה וכתב התביעה שכנגד
9.ביום 7.6.09 שנה וחצי לאחר פתיחת החשבון, הגיש הבנק את כתב התביעה, לפיו הנתבעים, דהיינו הנתבעת 1 והנתבעים 2-3 שהם ערביה, לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא שילמו לבנק את כל הסכומים שהתחייבו לשלם ונותרו חייבים לבנק סך של 6,199,623 ₪. על פי כתב התביעה, למרות דרישות חוזרות ונשנות הנתבעים לא שילמו לבנק את סכום החוב או כל חלק ממנו שהועמד לפירעון. כן צוין בכתב התביעה כי כנגד אלבן ניתן צו כינוס נכסים לאכיפת אגרת חוב לטובתו.
10.ביום 28.11.10 הגישו כאמור הנתבעים כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. הטענות בכתב ההגנה הן העומדות גם ביסוד כתב התביעה שכנגד. הנתבעים טוענים כי דין התביעה נגדם להידחות, שכן הבנק הוא שהפר את התחייבויותיו כלפיהם ואת ההסכמים אליהם הגיעו הצדדים במהלך תקופת ניהול חשבונה של אלבן אצל הבנק, ובעשותו כן גרם לנתבעים נזקים כספיים כבדים ביותר, עד כדי התמוטטותה של אלבן שהייתה חברה משגשגת לעבודות דפוס ומהמובילות בתחומה באזור הצפון.
11.לטענת הנתבעים, העובדה שהבנק ראה לנכון לפעול כנגד אלבן באופן חד צדדי ובניגוד להסכמות בין הצדדים, כגון על ידי הורדת מסגרת האשראי והגשת הבקשה לכינוס הנכסים, בזמן שאלבן עומדת בכל התחייבויותיה, מעלה את החשד כי הבנק שם לעצמו למטרה לחסל את עסקיה של אלבן באופן מתוכנן על מנת להשתלט על רכושה, לצורך מימושו, ולהביא ל"פיתרון" כפוי ומהיר מבחינת הבנק.
12.הנתבעים טוענים כי החשד לתכנון המוקדם מצד הבנק לחסל את אלבן מקבל משנה תוקף בהתחשב בכך שהקטנת מסגרת האשראי והבקשה לכינוס נכסים נעשו תוך כדי ניהול מו"מ בין הצדדים, וללא כל מתן התראה או הודעה מוקדמת, כך שלא התאפשר לה לנסות ולהתארגן או לארגן לעצמה מקור פיננסי אלטרנטיבי אשר יאפשר את המשך פעילותה העסקית וימנע את התמוטטותה. בנסיבות אלו, כך לטענתם, לא רק שהבנק הפר את ההסכמות בין הצדדים, אלא גם את חובת האמון המוגברת בה חייב בנק כלפי לקוחותיו, מכוח חוק הבנקאות (שרות ללקוח), התשמ"א-1981. הנתבעים טוענים כי הפעולות הדורסניות והחד צדדיות בהן נקט הבנק, אשר הביאו להתמוטטותה של אלבן, גרמו להם נזקים כספיים כבדים ביותר הנתמכים בחוות דעת מומחה מטעמם ועומדים על סך של 11,171,393 ₪, סכום אותו יש לקזז לטענתם מכל חוב אותו הם חייבים לבנק. משכך, התביעה שכנגד, בקיזוז סכום התביעה שהוגשה על ידי הבנק בסך 6,199,623, הועמדה על סך של 4,971,770 ₪.
13.בהחלטתי מיום 23.1.12 נמחקה התביעה שכנגד מטעם אלבן, לאחר שזו לא שילמה את האגרה הנדרשת. התובעים שכנגד ה"ה אוחיון, פטורים מאגרה בהיותם מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי.
14.לאחר ששני הצדדים הגישו סיכומים בכתב, הגיש הבנק בקשה למתן היתר להגשת סיכומי תשובה מטעמו, בטענה שסיכומי הנתבעים רצופים סילופי עובדות, הרחבת חזית והעלאת טענות עובדתיות חדשות שזכרן לא בא בכתבי הטענות. בקשתו התקבלה וביום 21.3.13 הגיש הבנק סיכומי תשובה; הנתבעים הגישו גם הם סיכומי תשובה מטעמם ביום 3.4.13. אציין, כי למרות שטענותיהם של הנתבעים נפרסו לאורך 133 סעיפים, אין ולו פעם אחת בסיכומים אלו, ואף לא בסיכומי התשובה, הפניה לפרוטוקול הדיונים או למוצגים מטעמם.
15.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים, בסיכומים ובסיכומי התשובה שהוגשו, החלטתי לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד, הכל כמפורט להלן.
דיון